תקצירים:

פולחן המדע והמדענים בצרפת המודרנית: בין רפובליקניזם ופטריוטיזם
ד"ר אבנר בן-עמוס
בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב benamos@post.tau.ac.il

הפולחן הרשמי והמאורגן של המדע והמדענים בצרפת החל בתקופת הרפובליקה השלישית, אשר הוקמה בשנת 1870, בעקבות תבוסתו של נפוליאון השלישי לפרוסיה. אולם את השורשים של אותו פולחן ניתן למצוא כבר במאה השמונה-עשרה, במסגרת תנועת הנאורות. אחד מהביטויים הבולטים של הערצת המדע היה פרסום כרכי האנציקלופדיה שנערכה בידי דניס דידרו וז'אן ד'אלמברט בין השנים 1751 - 1777, וכללה 32 כרכים ובהם ידע מדעי וטכנולוגי רב ומעודכן. האנציקלופדיה הציבה את הכישורים התבוניים והביקורתיים של האנושות במרכז, ודחקה לשוליים את הדת בהפכה אותה לנגזרת של הפילוסופיה. למרות שלא היו לעורכים ולכותבים כוונות פוליטיות רדיקליות, נחשבה האנציקלופדיה כקוראת תגר על שלטון המלוכה והכנסיה בצרפת, והיא הפכה למוקד של מאבק תרבותי ופוליטי. במקביל לכך עלתה במחצית השניה של המאה השמונה-עשרה קרנה של דמות סמלית אשר גילמה את ערכי תנועת הנאורות: האיש הגדול (le grand homme ( . בעוד שגיבורי המשטר הישן היו אנשי מלוכה, אצולה וכמורה, אשר הגיעו למעמדם הרם בזכות ייחוס אבות והודות להשתייכותם להיררכיה המסורתית, הגיע האיש הגדול למעמדו הודות לכישוריו ומאמציו בלבד. חשיבותו של האיש הגדול נבעה מתרומתו הייחודית לקידמה של המין האנושי – בין אם היה זה אמן כקורניי, פילוסוף כדקארט, או מדען כגלילאו. גם במקרה זה הפך האיש הגדול לדמות בעלת גוון אופוזיציוני למשטר, והישגיו העלו על נס במסגרות חדשות יחסית, כגון אקדמיות או סלונים, בהם נערכו מפגשים שחצו את הגבולות החברתיים המקובלים. המהפכה הצרפתית של 1789 פתחה אפשרויות חדשות עבור פולחן המדע והמדענים, אך מרביתן לא מומשו. המימד האנטי-מלוכני ואנטי-קלריקלי של המהפכה אפשר להציב את המדע והמדענים במרכז הזירה הציבורית, וההקשר החדש צבע אותם בצבעים רפובליקנים ופטריוטים: הם ייצגו את ה"עם" במאבקו כנגד ההיררכיה של המשטר הישן, ואת צרפת במאבקה כנגד האומות האירופאיות שחפצו לחנוק את המהפכה. במהלך המהפכה נעשה מספר רב של ניסיונות לקדם את מעמדו הציבורי של המדע, הן באמצעות פיתוח תכניות לימודים עבור מערכת החינוך, והן באופן מוחשי יותר - כמונומנטים ופסלים עבור מדענים. אולם חוסר היציבות של התקופה הביא לכך שמרבית תכניות הלימודים נותרו במגירה, והמונומנטים והפסלים לא עברו את שלב השרטוט וההכנה. בין הפרויקטים הבודדים שיצאו לפועל ניתן למנות את פתיחת שערי הפנתיאון - אשר נבנה תחילה ככנסיה - עבור ה"אנשים הגדולים", והעברת גופותיהם של שני פילוסופים שנחשבו כאבות הרוחניים של המהפכה: וולטר (1791) ורוסו (1794). עלייתו של נפוליאון בונפרטה לשלטון החזירה לזירה גיבור חדש/ישן – המצביא, גיבור המלחמה – והציבה את איש המדע בתפקיד המשרת הנאמן של המשטר, אך לא יותר מכך. לאחר נפילת נפוליאון, ובמשך מרבית המאה התשע-עשרה, נשלטה צרפת על ידי משטרים מלוכניים למיניהם – להוציא את האפיזודה הקצרה של הרפובליקה השניה (1848 – 1851). משטרים אלה הכירו, אמנם, בחשיבות המדע והטכנולוגיה עבור התפתחות המדינה, אולם הדמויות שהם העלו על נס היו דומות לגיבורי המשטר הישן. רק לאחר הגעת הרפובליקנים לשלטון במסגרת הרפובליקה השלישית, ב – 1878, שבו המדע והמדענים למלא תפקיד מרכזי בתפיסת העולם של המשטר. התבוסה המכאיבה לפרוסיה הורידה מעל הכן את איש הצבא ובן האצולה, והנטיה להסביר את המפלה באמצעות הפיגור הטכנולוגי הצרפתי תרמה להעברת הדגש מן החינוך הדתי אל החינוך החילוני והמדעי. כך שב המדע להיות מזוהה עם הפטריוטיזם הצרפתי, וכן עם המשטר החדש אשר נאבק בכנסיה ובמלוכה. בניגוד למנהיגי המפכה הצרפתית, היו בידי מנהיגי הרפובליקה השלישית מספיק זמן ואמצעים על מנת לקדם את מעמדו הציבורי של המדע, ואת זאת הם עשו בעזרת שורה של מחוות סמליות. כך, למשל, הלוויה הלאומית הראשונה של המשטר נערכה למדען (הביולוג קלוד ברנרד, ב – 1878), והפנתיאון, שחזר בינתיים לרשות הכנסיה, הפך מחדש ל"מקדש האנשים הגדולים" וקיבל בשעריו את המשורר ויקטור הוגו, שנפטר ב – 1885. המדען שעמד במרכז תשומת הלב של המשטר היה לואי פאסטר, שזכה בתהילה עולמית לאחר גילוי החיסון נגד הכלבת. יום הולדתו השבעים צוין בטקס ממלכתי בסורבון, בהשתתפות נשיא המדינה (1892), והלווייתו, שלוש שנים לאחר מכן, הפכה לארוע לאומי. הממשלה ביקשה לקברו בפנתיאון, אך משפחתו סרבה, והוא נקבר בסופו של דבר במרתף המכון הנושא את שמו. אולם הרפובליקה לא ויתרה על הנצחתו, והציבה את פסלו בחצר המבנה החדש של אוניברסיטת הסורבון, אשר נחנך בשנת 1902. פסלו של פאסטר ניצב שם מול פסלו של ויקטור הוגו: שני אינטלקטואלים שגילמו, כל אחד באופן אחר, את אידאל הקידמה של המשטר.

ביבליוגרפיה חלקית:

בן-עמוס, אבנר, "לנצח את המוות: הלוויות לאומיות ברפובליקה השלישית בצרפת", זמנים¬, 45,
קיץ 1993, עמ' 20 – 31.

Bonnet, Jean-Claude, Naissance du Pantheon: Essai sur le culte des grands homes,
Paris, Fayard, 1998.
Paul, Harry, From Knowledge to Power: the Rise of the Science Empire in France,
1860-1939, Cambridge, Cambridge University Press, 1985.

בחזרה לראש הדף