:תקצירים

בין 'הנאוטילוס' לקריסטל-פאלאס.
משה אלחנתי, דוקטורנט בבית הספר להיסטוריה אוניברסיטת תל-אביב
מרצה 'במחלקה להיסטוריה ותיאוריה' אקדמיה לאמנות בצלאל.
terz@zahav.net.il

ההרצאה המוצעת מבקשת לעסוק באובססיה הויקטוריאנית שהיתה משותפת לחוגים הליברליים ולכלל המעמדות הגבוהים, לאורך מרביתה של המאה ה- 19, למתחמים מוגנים ולנוחות דומסטית שתלווה אותם לכל מקום. אובססיה זו תודגם באמצעות שני אובייקטים פופולריים של תרבות שלכדו את הדמיון של רבים במחצית השניה של המאה ה- 19. ראשית, סיפורי המסע הפנטסטיים של ז'ול ורן ושנית, הספקטקל הכלל אירופי, ובמידה מסוימת הגלובלי, של התערוכות התעשייתיות הבין-לאומיות החל מן 'התערוכה הגדולה' שנערכה בקריסטל-פאלאס (Crystal-Palace) בשנת 1851 וכלה בזו שנערכה בפריס בשנת 1889.

בהקשר זה, תובא הטענה, כי כלי התעבורה של ורן 'כבתי אחוזה ניידים' וכן מקצת העולמות שהוא יצר בדמיונו, היוו הגשמה, או ניסיון למימוש אוטופי של תשוקה זו 'למתחמים מוגנים' מצד היותם עולמות מושלמים ומסופקים עצמאית (self-sufficient), מעין קפסולות טכנולוגיות המכילות עולם ומלואו. מבחינה זאת, טכנולוגיות המסע והתבוננות, כאמצעים מאגיים, נוצלו ע"י ורן להגשמתו של המטריאליזם הליברלי; ורן הפך את מסעותיו הבדיוניים להוכחה כי ניתן לנייד לא רק את גופו של האדם אלא לבצע טרנספורמציה של דרך חיים שלמה; הווה אומר, להעביר ולכפות את ההוויה הליברלית, על נימוסיה חפציה והשקפותיה על האחרים, בין שמדובר בהמון האורבני האירופי ובין שמדובר בנתין האימפריאלי. מנקודת מבט זו, כלי התעבורה שורן עיצב בכוח דמיונו סימלו והדגימו כמה מן המרכיבים העיקריים של האוטופיה הליברלית-בורגנית: אוטונומיה, נוחות, מוגנות, סקרנות, סדר, תאוות-התבוננות ותחושת כוח הנובעת מידיעה א-אפריורית של העולם.

אותם דברים אמורים גם בכל מה שנוגע בתנועת התערוכות התעשייתיות של המאה – 19. כאן אטען, כי יש להבין את משמעותה של התערוכה התעשייתית הבין-לאומית, כמוסד תרבותי וכמכשיר פוליטי, במושגיו של מרחב סימבולי שנועד להבדיל בבירור בין טבע מסוכן, כולל טבעה של החברה האנושית כפי שזו התגלמה בהמון האורבני המאיים, לבין התרבות הטכנולוגית הרציונלית והמגוננת. וכך, ממש כשם שמתייחסים לכלי התעבורה של ורן כקפסולות מוגנות, כך גם יש להביט באתר התערוכה התעשייתית הבין-לאומיות כבאזור מובדל ומופרד, מעין עולם בפני עצמו שנותק, ובכוונת מכוון, מן ההוויה החברתית שסבבה אותו ולעתים אף, כפה עצמו על המורכבות החברתית ועל הפרובלמטיקה שזימנו הנסיבות הפוליטיות. במילים אחרות, התערוכה התעשייתית כסוג של מסע סימבולי הניחן, כמו כל מסע, בכוח טרנספורמטיבי היכול לשנות מציאות או לפחות לכפות עצמו עליה. ברוח זאת, טקסטים רפורמטורים של העת ההיא תיארו את קומפלקס התערוכות הבין לאומיות כבעל חיוּת מיוחדת דווקא משום שהוא סיפק, לשיטתם, נקודת תצפית אידאלית ממנה ניתן היה לראות את העתיד ואף להאיץ את בואו יותר מאשר לשקף או לשמר את המציאות החברתית העכשווית.

וכך, באותו אופן שכלי התעבורה של ז'ול ורן שיקפו גישה ספקטקולרית לאידיאל הליברלי של התנועה הבלתי מוגבלת, כך התערוכה התעשייתית הבין לאומית של המאה ה-19 היתה לפני הכל "מחווה ספקטקולרית" שבאה להדגיש את הניגוד שבין פנים לחוץ, הווה אומר, בין הטבע המאיים 'שבחוץ' לבין 'התרבות' כפי שזו מתגלמת בטכנולוגיה, במדע ובעיצוב התעשייתי. רעיון התערוכה התעשייתית הבין לאומית הגדולה, הוצג, במידה רבה, כתרופה לחוליי הפיצול החברתי וכמשקל נגד לכרוניקה המדכאת ולאסתטיקה המנוונת שאפיינו את הג'ונגל העירוני של מחצית המאה ה-19. ממש כשם שתיאורי כלי התעבורה הפנטסטיים של ורן עמדו בסימן של השתאות, כך תיאורי ארמון הזכוכית של קריסטל פאלאס, או היכלות התצוגה של תערוכת פריס, הקרינו בעוצמה רבה את מוּקסמותם של הצופים מארמון הזכוכית, או את הערצתם באשר לאופן המופלא בו צץ ארמון התצוגה יש מאין. ולבסוף, באותה מידה שכלי התעבורה הפנטסטיים של ורן סימלו את נצחון הרציונלי והאסתטי, כך ארמונות התערוכה התעשייתית נתפסו כמסמלים את ההרמוניה כמחוז חפץ חברתי, לאומי ואסתטי.

בחזרה לראש הדף