|
תקצירים:
חזונו הטכנולוגי של ורן
ד"ר עמנואל לוטם
עורך מדעי, אינצקלופדיה YNET
emlottem@netvision.net.il
במשך שנים רבות היתה מקובלת על קהל הקוראים העולמי תדמיתו של ז'ול ורן כחוזה
הקידמה, ואף היו שכינו אותו "האיש שהמציא את העתיד". ספריו
(לפחות הנקראים ביותר מביניהם) היו חדורים באופטימיות – על גבול הנאיביות,
לפעמים – בכל הנוגע לברכה שכבר הביאו המדע והטכנולוגיה לאנושות (קרי
לתרבות המערב), ועוד יותר מכן, לטובה שהם עוד יוסיפו וישפיעו על האדם.
יתר על כן, בעלילות סיפוריו שיבץ ורן שפע של עובדות וחישובים מדעיים,
כמבקש לומר: באין ידע מדעי ומיומנות טכנולוגית, אין תוחלת לאדם; אך
אם ישכיל האדם להשתמש בהם, אין גבול למה שיוכל להשיג. הרוח הזו דבקה
ברבים מקוראיו, ולא מעטים היו המדענים ופורצי הדרכים הטכנולוגיות בדורות
הבאים, שהעידו כי קריאת סיפוריו של ז'ול ורן היא שהעלתה אותם על דרכם.
אמנם, היו משקיפים חדי ־עין שהבחינו כי בערוב ימיו, נשחקה התלהבותו של ורן
במידת־מה, והפן השלילי של הקידמה המדעית והטכנולוגית הלך ונחשף בספריו המאוחרים.
אבל הם ייחסו זאת בדרך־כלל לפסימיות ה"טבעית" של הקשיש, לעומת
האופטימיות של הצעיר לימים. משום כך פקד את מעריצי ורן בימינו זעזוע קשה,
כאשר נתגלה כתב־היד של ספר שנגנז בעצם ראשית דרכו, והנה הוא שונה בתכלית
ברוחו מכל שאר כתביו המוקדמים, שהיו גם החשובים יותר. "פריס במאה העשרים",
ספר שנכתב ב־1863 – ככל הנראה מיד אחרי ספרו הראשון, "חמישה שבועות
בכדור פורח" – הוא דיסטופיה אמיתית, ראויה לאלדוס הקסלי אם לא לג'ורג'
אורוול. פריס של העתיד, המגלמת את כל חידושי המדע ואת מיטב פלאי הטכנולוגיה,
היא מקום משמים וקודר, שיש בו כדי לדחוף את האדם בעל הנפש הרגישה למחשבות
אובדניות.
התברר כי המו"ל של ורן, ז'ול אצל, החזיר לו את כתב־היד בנימוק שהוא
לא יתקבל על דעת קוראיו, והורה לו לחבר סיפורים אופטימיים יותר; ורן נענה,
והשותפות ביניהם עלתה כפורחת מאז ואילך. רק מאוחר יותר, כשהמשובחים בספריו
כבר היו מאחוריו, ואחרי שהסתלק אצל מן העולם, שבה ובצבצה ספקנותו. ורן מעולם
לא התנבא ברוח "וכתתו חרבותם לאתים." הוא ידע מלכתחילה שאפשר
ליצור מפלדה גם חרבות וגם אתים.
פריס במאה העשרים – הספר שנגנז
האומנם היה ורן נביא להשכיר? האם התכחש
סוכן הבורסה לשעבר להשקפותיו המקוריות למען בצע כסף? היו שטענו
כך בשנים האחרונות, אך דעתי שונה. עיון מעמיק יותר, גם בכתיבתו
המוקדמת, יוכיח כי התדמית היא המסולפת, ולא האיש. ז'ול ורן היה
עקבי בהשקפותיו על המדע והטכנולוגיה מזה, ועל נפש האדם מזה, גם
אם היה שוני מובהק במשקל היחסי שהעניק לשני המרכיבים הללו בספריו
המוקדמים לעומת המאוחרים.
ז'ול ורן האמין באמונה שלמה בקדמה המדעית והטכנולוגית, וצפה כי היא תלך
מחיל אל חיל בדורות הבאים. אין צורך לומר שציפייתו זו התגשמה במלואה – וכאמור,
היה לו חלק מסוים בהגשמת ציפיותיו שלו, מכוח ההשראה שהעניק לרבים. אבל בה
בעת, אמונו באדם היה מועט בהרבה מזה. כמי שצפה מקרוב ביכולתו ההרסנית של
האדם המצויד בכליה החדישים של הטכנולוגיה (בראש ובראשונה במלחמת פרוסיה-צרפת,
1870–1871), הוא הבין היטב גם את הפן הזה של הקדמה הטכנולוגית.
יש בידינו, אמר ורן, כלים שבכוחם להביא ברכה רבה וגם קללה נוראה, והכלים
האלה עוד יוסיפו וישתכללו. האם נשכיל להשתמש בהם לטובה ולא לרעה? בזאת היתה
עמדתו ספקנית מלכתחילה, אם כי הוצנעה ברבים מספריו עקב לחצי המו"ל,
ושבה והתבלטה בכתביו המאוחרים.
 |
|
 |
למגאלומן
אכזרי
("שליט העולם", 1904)
|
|
רובור הפך מממציא
גאוני
("רובור הכובש", 1886) |
בחזרה
לראש הדף
|
|
|
