תקצירים:

מדע כתרבות: ייצוגים של מדע בסיפורי האיידס בעיתונות הישראלית
ד"ר ענת קליין
ביה"ס לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה klinanat@research.haifa.ac.il

ידע מדעי נהנה מסטאטוס מיוחד במדינות מפותחות מבחינה טכנולוגית ומצוטט בדרך-כלל כ"אמת" (Smith & Kelly, 2003). זה נובע מההנחה שמדע הוא חסר אידיאולוגיה ומהטענה כי אידיאולוגיה מעוותת אותו (Walker, 2002). המושג "אידיאולוגיה" מעוגן בתפישה, הרואה בו מערכת תרבותית (גירץ, 90) הכוללת בתוכה אמונות, נורמות וערכים (Kellner, 1996; Jensen & Jankowski, 1993).
הבנייתו של ידע מדעי, כפי שמראה מחקר תיאורי האיידס בעיתונות הישראלית, מעידה על אידיאולוגיות שונות, גם בשל העובדה שמדע אינו טהור משיקולים פוליטיים, ואינו משוחרר מלחצים של קבוצות אינטרסנטיות (Epstein, 1996; Smith & Kelly, 2003). הבניית האיידס בעיתונות מעידה, כי טיעוני ידע נקבעים כולם על-ידי מוקדי-כוח חברתיים ומחזקת את טענתו של פוקו, כי מגבלותיה של "אמת" בחברות כשלנו נעוצות בעובדה שהיא מתרכזת בשיח המדעי ובשיח המוסדות המפיקים אותו (Foucault, 1980).
הבניית האיידס באה לידי ביטוי בשלושה אופנים:
א. בייצוגים של המסוכנים, של סיכון ושל הגורם למחלה.
ב. בייצוגים של המדענים, של הטיפולים ודרכי ההתמודדות ובכללן בדיקה כפויה לגילוי הנגיף, חשיפת הנשאים והרחקתם מהציבור הבריא, שימוש בקונדומים, ותרופות.
ג. במטאפורות לתיאור המחלה.
העיתונות הפופולארית וגם זו האיכותית סיפרו בשנת 1984 על גילוי הנגיף HIV כגורם המחלה ואף סיקרו את המאבק על הבכורה שבגילוי. סיקור המאבק על יוקרה מדעית וכסף בצידה חושף מאבקי כוח בתחום המדע. בעוד עיתון "הארץ" בלבד מציג בשנת 2000 את המודל של פיטר דוסברג, השולל את היפותיזת ה-HIV, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מתעלמים ממנו לחלוטין, כמו גם "יתד נאמן" החרדי. עובדה זו מעידה על תמיכה בלתי מסוייגת בזרם המרכזי של המימסד המדעי. בה-בעת, ייצוג המודלים השונים למקור האיידס בעיתונות מעיד על מגבלות המדע בן-ימינו לספק תיאור אחיד של תופעות (Morrison, 2000).
ייצוגיהם של סיכון ושל ה"מסוכנים" שונים בסוגי עיתונות שונים (קלין, 2001). בעוד העיתונות הפופולארית מסתייעת במיתוסים וקושרת סיכון לקבוצות מסויימות כגון הומוסקסואלים, ערבים, זרים ממוצא אפריקני או עולים מאתיופיה, תוך שהיא מדגישה ומבליטה את "אחרותם", וכך גם את הסיכון-לכאורה שהם מהווים לציבור – מתחרתה הפחות נפוצה לא מבליטה את "אחרותם", לא מסתייעת במיתוסים אלא בנתונים רפואיים-מדעיים, או אף מנתצת מיתוסים ומדגישה כי נשאי המחלה אינם מסוכנים לציבור. העיתונות הדתית וזו החרדית מספרות רק על נשאים וחולים שאופן הידבקותם אינו מנוגד להלכה היהודית ומתעלמות מהומוסקסואלים ומפרוצות, כמו גם מאזכור שימוש בקונדומים, בשל התפישה לפיה הוא מעודד מתירנות. העיתונות הדתית מדגישה את ההתנגדות לפרסום השימוש באמצעי-מניעה והעיתונות החרדית אף לא מזכירה את שמה המפורש של המחלה.
גם ייצוגי ההתמודדות עם המחלה וייצוגי המדענים שונים בסוגי עיתונות שונים (קלין, 2001). העיתונות הפופולארית מצדדת בבדיקה כפוייה לקבוצות מסויימות (ובכללן רופאים), ומעידה כי מייחסת חשיבות יתר להוכחה המדעית, לכוחה ולאובייקטיביות שלה (Treichler, 1991; Patton, 1985, 1990). היא תומכת בחשיפת הנשאים ובהרחקתם מהציבור הבריא. לעומתה העיתונות האיכותית שוללת נחיצותה של בדיקה המונית וכפוייה, מתנגדת לחשיפתם של נשאים ולהרחקתם מהציבור הבריא, בהסתמכה על ממצאים מדעיים. בעוד העיתונות הנפוצה מתארת כל צעד קטן במחקר על האיידס כפריצת-דרך, מגלה העיתונות האיכותית ספקנות באשר להצלחות התרופות ובאשר להצהרות על ניסים ונפלאות. בעוד העיתונות הנפוצה קושרת כתרים למדענים, נוסכת עליהם הילה של קדושים, מתארת אותם לא כבני-תמותה, אלא סוגדת להם כמו היו "כמרי דורנו" (Rorty,1991: 34), העיתונות האליטיסטית רואה בהם בשר-ודם בלבד. העיתונות הדתית והחרדית מדגישות פריצות-דרך, אבל בעיקר מקומיות והישגי מדענים ישראליים.
שני סוגי העיתונות מציגים את הפרוצות כמסוכנות לציבור, תוך הדגשת "אחרותן", בהתעלמם מהיעדר קונצנזוס מדעי בנושא. שניהם מדגישים את אחריות הפרוצות על בריאות לקוחותיהן ומתעלמים מאחריות הגברים. בשני סוגי העיתונות שנוי במחלוקת השימוש בקונדומים. בעוד ייצוגיו של הקונדום מבוססים על קביעות מדעיות מחד, המצביעות על יעילותו במניעת הידבקות במחלה, מבוססים ייצוגיו האחרים על מיתוסים, אמונות עממיות ותפישות תרבותיות, שלא רק שוללות את יעילותו, אלא אף מצביעות על הנזקים שהוא עלול להסב.
המטאפורות המתארות את הנגיף והמחלה מעידות על דומיננטיות הגישה הוירולוגית בחקר האיידס (Patton, 1990), כמו גם על התפישה התרבותית שבבסיסה (Erni, 1992; Patton, 1990).
ההבדלים בין סוגי עיתונות שונים בהבניית ידע מדעי הקשור לאיידס ובכלל זה גם סיכון, מצביעים, בעצם, על תרבויות, אידיאולוגיות ותפישות-עולם שונות שמייצגים העיתונים (Sparks & Collins, 2001). ההבדלים בייצוג של סיכון ושל דרכי ההתמודדות איתו מחזקים את הטענה, כי הפקת ידע מדעי, ובכלל זה גם תפישת-הסיכון, היא תלויית-תרבות (Beck, 1990; Douglas, 1992; Adams,1995; Scott & Carr, 2003; Chayko, 2003).. גם ייצוגי המדע הזהים בשני סוגי העיתונות בשני נושאים – הפרוצות והשימוש בקונדומים – מחזקים טענה זאת. הם מצביעים על מרכזיות הסוגייה המגדרית – כמימד תרבותי – בהבניה של ידע מדעי.
ייצוגי המדע בעיתונות מדגימים לנו גם כיצד תופשים עיתונים שונים את תפקידם החברתי. העיתונות הפופולארית, התומכת באידיאולוגיה, לפיה על מוסדות החברה להגן על הציבור מפני "האחרים", המסכנים אותה, לתפישתה, תורמת לגישה "היררכיסטית" בהתאם לתיאוריה התרבותית (Thompson et al., 1990). ואילו העיתונות האליטיסטית, המחזקת אידיאולוגיה, לפיה יש להגן על ה"אחרים" מפני מוסדות החברה, תורמת לגישה "שוויונית". לעיתונות הדתית גישה מעורבת, התומכת בהגנה על "האחרים" – שאינם מנוגדים להלכה היהודית – מפני מוסדות החברה, בעודה מתעלמת מה"מסוכנים" הנוגדים אותה.

ביבליוגרפיה:

גירץ, ק. (1990). פרשנות של תרבויות. ירושלים: כתר.

קלין, ע. (2001). חטא ועונשו? נראטיב האיידס בעיתונות היומית בישראל בשנים 1981-1995 כדוגמה להבנייה תרבותית של מחלה. עבודת דוקטור. האוניברסיטה העברית בירושלים.

.Adams, J. (1995). Risk. London & New York: Routledge

.Beck, U. (1992). Risk society. London: Sage

Chayko, M. (2003). When culture met science: Revisiting "a humanistic perspective of science and society". Humanity and Society, 27, 265-268

Douglas, M. (1992). Risk and blame: Essays in cultural theory, London: Routledge.

Epstein, S. (1996). Impure science. Berkeley: University of California Press.

Erni, J. (1992). Articulating the impossible: Popular media and the cultural politics of curing AIDS. Communication 13(1), 39-56.

Foucault, M. (1980). Power/Knowledge. Brighton: Harvester.

Kellner, D. (1996). Media culture. London & New York: Routledge.

Jensen, K. B. and Jankowski, N. W. (Eds.). (1993). A Handbook of qualitative methodologies for mass communication research. London & New York: Routledge.

Morrison, M. (2000). Unity and the limits of Science. In Carrier, M., Massey, G., Ruetsch, L.(Eds.). Science at century's end. Philosophical questions on the progress and limits of science. pp. 217-237. Pittsburgh: University of Pittsburg Press.

Patton, C. (1990). Inventing AIDS. New York & London: Routledge.

Patton, C. (1985). Sex and germs. The politics of AIDS. Boston: South End Press.

Rorty, R. (1991). Science as solidarity. In Objectivity, relativism and truth. pp. 35-45, Cambridge: Cambridge University Press.

Scott, M. & Carr, S. (2003). Cultural theory and plural rationalities. Perspectives on GM among UK Scientists. Innovation: The European Journal of Social Science Research, 16, 349-368.

Smith, W. & Kelly, S. (2003). Science, technical expertise and the human environment. Progress in Planning 60, 321-394.

Sparks, C. & Tulloch, J. (2000). Tabloid tales. Global debates over media standards. Lanham, Maryland: Rowman & Littlefield.

Thompson, M., Ellis, R., & Wildavsky, A. (1990) Cultural theory. Boulder, San Francisco & Oxford: Westview Press.

Treichler, P. (1991). How to have theory in an epidemic: The evolution of AIDS treatment activism. In Ross, A .& Penley, C.(Eds.). Technoculture. pp. 57-106, Minneapolis: University of Minnesota Press.

Walker, M.(Ed.). (2002). Science and ideology. London & New York: Routledge.

בחזרה לראש הדף