תקצירים:

ייצוגים נשיים וגבריים בכתבי ז'ול ורן
רחל מרדכוביץ', פסיכולוגית, מ.א. בפסיכולוגיה קלינית.
המרכז לבריאות הנפש ראשל"צ ובי"ח פסיכיאטרי באר יעקב. mordohovich@gmail.com

מה משותף לעלילות ספריו של ז'ול ורן ולפרסומת לבירה?
מי יותר פלורליסט מבחינה מגדרית: ז'ול וורן או חברת הייטק?

לעתים קרובות אנו תופסים את המושגים "נשיות/ גבריות" או "יסודות נקביים/ יסודות זכריים" של האדם ונוטים לקשור אותם באופן דיכוטומי למין ביולוגי מסוים – נקבה או זכר. הדבר נשען לרוב על השונות הגופנית בין נשים וגברים או על השונות החברתית הנובעת ממוסכמות תרבותיות. הרצאה זו נשענת על ההנחה המוקדמת בפסיכולוגיה, כי גברים ונשים הם בעלי נטייה מוקדמת לדו מיניות. הכוונה אינה בהכרח לאופי ההעדפה המינית אלא ליסודות זכריים - אצל גברים ונשים וליסודות נקביים - אצל נשים וגברים. כיצד הדבר קורה? ד.ו. ויניקוט (רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי בריטי) מתאר שני מצביים בסיסיים של האדם: להיות (being) ולעשות (doing). "להיות" זו תחושת הזהות וההזדהות הראשוניות של התינוק המקושרות ליסוד הנקבי ומאפשרת המשכיות ובסיס להכלה ויצירת קשר עם העולם. כאשר מתחילה נפרדות מן האובייקט הראשוני (האם), מתחיל הצורך לסיפוק דחפים וזהו היסוד הזכרי "לעשות". ג'סיקה בנג'מין (פסיכואנליטיקאית אמריקאית) מפתחת מושגים אלה לקשר בין אנשים, בו תמיד יהיה זה ש"עושה" (doer) וזה ש"עושים לו" (done to), יחסי שליטה וכניעות, אקטיביות ופאסיביות.
מה לזה ולכתביו של ז'ול וורן? במבט חולף, סיפורי ההרפתקאות של וורן גדושים דמויות של גברים פעלתניים, שכלתניים ובעלי חושים ואמצעים טכנולוגיים מובהקים. לכאורה, סיפורי הרפתקאות על בנים המיועדים לבנים. יחד עם זאת, קריאה חוזרת של ההרפתקאות בים, ביבשה ובאוויר המחפשת אחר חלקי "להיות" עדינים בינות חלקי "לעשות" ברורים מגלה לנו כי ז'ול וורן הציע כבר מזמן עולם חדש ואמיץ לא פחות מעולם החידושים הטכנולוגיים המזוהה עמו יותר. בהרצאה, נסקור את דמויות הנשים המופיעות בכתבים נבחרים של וורן, החל מליידי גלנרבאן ומרי גראנט הנוכחות ומניעות את העלילה לסופה הטוב ב"ילדי רב החובל גראנט", עבור בגב' אאודה שמוצאת את הממשק הרגשי בליבו הלוגי של פיליאס פוג, וכלה באשתו הנעדרת של קפטן נמו ובקץ טראגי של בדידות ומרירות אשר הביאה עליו התנתקות מכל מה שאנושי ואישי.
נסקור גם מאפיינים נשיים וגבריים אצל כלל גיבורי עלילות ספריו של וורן; הקרבה עצמית לשם ניצחון גרידא לעומת הקרבה עצמית עבור האחר. שכל או רגש? איפוק או דרמה? קור רוח או אבדן עשתונות והיסטריה? נראה דרכים "נשיות" ו"גבריות" לביטוי היצירתיות והרוח האנושית. נבדוק את משמעות ההרפתקה והמסע כחווית מעבר ולידה מחדש המעצבת תכונות ודפוסי התנהגות "נשיים" ו"גבריים". נראה כיצד ההרפתקה המגדירה את האדם מתוך ההבחנה שלו מן "האחר" - הגדרת הזהות מתוך השונות. נדון במצבם של גיבורינו בתחילת העלילה, במהלכה ובסיומה: האם הם הווים, עושים, או הווים ועושים? מתי הם "גבריים", "נשיים" או "גברנשיים"?
באשר לאינטראקציה בין ה- doer לזה שהוא done to נדון ביחסי אדון-משרת ואדון-עבד כפי שמציג אותם וורן בספרים השונים - בין גברים-נשים, לבנים-שחורים ולבנים-לבנים. בהקשר הסביבתי נכיר על קצה המזלג גם את ז'ול וורן האקולוגיסט ונדבר על ההקבלה בין יחסי כוחות "גברי-נשי" למפגש בין האדם המייצג את הקדמה והטכנולוגיה, לטבע וכוחותיו – כאשר האדם לעתים מתאים את הטבע לצרכיו באופן שאינו פוגעני ולעתים מנצל אותו באופן הרסני. אם נספיק את כל זה ייתכן שאפילו נדע את התשובות לשתי השאלות המופיעות בהתחלה....

בבליוגרפיה נבחרת:
ויניקוט, ד.ו., (2000). משחק ומציאות, הוצאת עם עובד, ישראל.
ירום נ., (2003). ההיסטרי שבי ההיסטרי שבך, הוצאת דביר, ישראל

Benjamin, J., (1988). Bonds of love, Pantheon Books, New York.
Lacan, J., (1985). Feminine sexuality, Norton & Company, New York.