:תקצירים

הקסם שבמדע והמדע של הקסם: הארי פוטר ורמב"ם
גב' רבקה תמימה קלנר ופרופ' מנחם קלנר
(רבקה: דוקטורנטית בחוג לספרות משווה, אוניברסיטת בר-אילן)
rivkakellner@hotmail.com
(מנחם: החוג לתולדות ישראל, אוניברסיטת חיפה)
mkellner@univ.haifa.ac.il

במשך דורות חוקרים רבים (אנתרופולוגים, פילוספים של הדת, הסטוריונים של המדע) התלבטו כיצד להגדיר קסם ("כישוף" \ magic), ובמיוחד, כיצד להבדיל בין קסם לבין מדע מצד אחד, ובין קסם לבין דת מצד שני.

בהרצאה שלפנינו אנחנו בוודאי לא מתכוונים להגדיר קסם עם כל הבעיות הנלוות להגדרה זו אבל ננסה לקבוע כיצד רמב"ם (1138-1204) הבין את מושג. הכישוף שרמב"ם יוצא נגדו קשור לעבודה זרה, מכיר בקיומם של שדים שיכולים לפתות את ולהשפיע על בני אדם, דוחה הסברים ראציונלים ואמפירים של תופעות טבעיים, ומאמץ הסברים המבוססים על סגולות (occult properties), מתייחס לחפציפ דתיים כקמעות, ורואה במילים אלמנטים שלא רק מתארים את היקום, אלא משפיעים עליו.

הצורה שבה הרמב"ם מגדיר כישוף עוזר להבין מדוע ספרי הארי פוטר פופלריים כל כך כיום. אנו נגלה כי בית הספר הגורטס מלמד קסם שהוא בעצם מעין פסודו- מדע או מדע אלטרנטיבי. במילים אחרות, הגוורטס מלמד קסם בצורה 'מדעית' וכמעט שאין ב'תוכנית הלימודים' תכנים שהיו מפריעים לרמב"ם. השימוש בקסם בעולמו של הארי פוטר תלוי בלימודים רבים ובתרגול. מידת ההצלחה של לחש או כל הפעלה של קסם תלויה בכישרון המבצע/ת (אפשר לפי היצירה לצייר סקאלה שבקצה אחד שלה מוגלגים- אנשים שנולדו ללא כל כישורים קסומים - ובקצה השני אנשים ונשים מוכשרים מאוד בקסם כגון הרמיוני גריינג'ר ואלבוס דמבלדור), כפי שיש בשלנים, זמרים, וציירים מוכשרים יותר ופחות בעולם הלא-קסום. כפי שיש סוגים רבים של תבונה בעולמנו שלנו, יש סוגים רבים של יכולות בעולמו של הארי פוטר.

כאשר אנשים או נשים עם כישרון מדעי נתקלים בתופעות מוזרות בעולמנו, הם מודים שאין להם פתרון לתעלומה אבל בטוחים שיום אחד התשובה תתגלה. באופן דומה, שום דבר בעולמו של הארי פוטר מתבסס על מה שאי אפשר לדעת, לא תופעות של סגולות נסתרות ולא על כוחות שבסיסם בסגולות אלו. בעקרון, יש הסבר לכל דבר, אפילו אם אלבוס דמבלדור בכבודו ובעצמו לא תמיד יודע מהו. והכי חשוב למטרת הרצאה זו, עולמו הקסום של הארי פוטר הוא לגמרי חילוני. כמו העולם החילוני (או א-דתי) שמסביבנו, בטוח שהספרים אינם מהווים תחרות לדת והם בטוח לא מציעים דת חלופית; הספרים מתעלמים כמעט לגמרי מדת.

יתכן וכל זה תורם לקסם שבהארי פוטר: המתודולוגיה של הקסם בעולמו מוכרת אבל אינה מהווה איום על כל תיאולוגיה כלשהי.

ביבליוגרפיה:

Bar-Ilan, M. (2002). "Astrology and Magic in the Middle Ages." Kabbalah 7: 361-384.
Bar-Levav, A. (2003). "Magic in Ethical Literature." Tarbiz 72: 389-414.
Elior, R. (1993). "Mysticism, Magic, and Angelology -- The Perception of Angels in Hekhalot Literature." Jewish Studies Quarterly 1: 3-53.
Gruenwald, I. (1994). Ha-Ketav, ha-Mikhtav, and the Articulated Name -- Magic, Spirituality and Mysticism. Masu'ot: Mehkarim. le-Zikhro shel Prof. Ephraim Gotlieb. M. O. a. A. Goldreich. Jerusalem, Mossad Bialik: 75-98.
Harari, Y. (2002). "Religion, Magic, and Adjurations: Methodological Reflections Aimed at a New Definition of Early Magic." Da'at 48: 33-56.
Hayman, P. (1989). "Was God a Magician? Sefer Yesira and Jewish Magic." Journal of Jewish Studies 40: 225-237.
Idel, M. (1990). Golem: Jewish Magical and Mystical Traditions on the Artificial Anthropoid. Albany, SUNY Press.
Idel, M. (1997). On Judaism, Jewish Mysticism, and Magic. Envisioning Magic: A Princeton Seminar and Symposium. P. S. a. H. G. Kippenberg. Leiden, Brill: 195-214.
Janowitz, N. (2001). Magic In The Roman World: Pagans, Jews And Christians. London, Routledge.
Jansson, E.-M. (1998). The Magic of the Mezuzah in Rabbinic Literature. Jewish Studies in a New Europe: Proceedings of the Fifth Congress of Jewish Studies. e. a. Ulf Haxen. Copnehagen, C. A. Reitzel A/S: 413-425.
Kieckheffer, R. (2000). Magic in the Middle Ages. Cambridge, Cambridge University Press.
Lesses, R. M. (1998). Ritual Practices to Gain Power: Angels, Incantations, and Revelation in Early Jewish Mysticism. Harrisburg, Trinity Press International.
Ravitzky, A. (2002). Maimonides and His Students on Linguistic Magic and the 'Lunacy of Amulet Writers'. Tarbut Yehudit be-Ein ha-Se'arah: Sefer Yovel. Yosef Ahituv. A. S. a. N. Ilan. Ein Zurim, Ha-Kibbutz ha-Me'uhad and Merkaz Ya'akov Herzog: 431-458.
Safran, B. (1992). Maimonides' Attitude to Magic and to Related Types of Thinking. Porat Yosef: Studies Presented to Rabbi Dr Joseph Safran. B. S. a. E. S. <eds.>, Ktav: 92-110.
Schaefer, P. (1997). Magic and Religion in Ancient Judaism. Envisioning Magic: A Princeton Seminar and Symposium. P. S. a. H. G. Kippenberg. Leiden, Brill: 19-43.
Schwartz, D. (1998). Magic, Experimental Science and Scientific Method in Maimonides' Teachings. Joseph Baruch Sermonetta Memorial Volume. A. Ravitzky. Jerusalem, Jerusalem Studies in Jewish Thought. 14: 25-46.
Schwartz, D. (1999). Astral Magic in Medieval Jewish Thought. Ramat Gan, Bar Ilan University Press.
Schwartz, D. (2001). "From Theurgy to Magic: The Evolution of the Magical-Talismanic Justification of Sacrifice in the Circle of Nahmanides and his Interpreters." Aleph 1: 165-213.
Schwartz, D. (2004). Kame'ot, Segulot, u-Sekhaltanut be-Hagut ha-Yehudit bimei ha-Benayim. Ramat-Gan, Bar-Ilan University Press.
Shapiro, M. (2000). "Maimonidean Halakhah and Superstition." Maimonidean Studies 4: 61-108.
Sperber, D. (1994). Magic and Folklore in Rabbinic Literature. Ramat Gan, Bar Ilan University Press.
Swartz, M. D. (1996). Scholastic Magic: Ritual and Revelation in Early Jewish Mysticism. Princeton, Princeton University Press.
Trachtenberg, J. (1970). Jewish Magic and Superstition: A Study in Folk Religion. New York, Atheneum.
Vickers, B. (1984). Analogy vs Identity: The Rejection of Occult Symbolism, 1580-1680. Occult and Scientific Mentalities in the Renaissance. B. Vickers. Cambridge, Cambridge University Press: 95-164.